כיכר דיזינגוף, אחד המוקדים החשובים והלא פתורים של העיר הינה נושא לדיון ומחלוקת מזה 70 שנה. כמשרד תל אביבי הממוקם ליד הכיכר ושעובדיו גרים בסביבתה ועוברים בה באופן יומיומי חשבנו כי יש ברצוננו להשפיע ולקדם את הדיון בכיוונים אשר טרם נהגו בקול רם.

הבון טון האדריכלי והציבורי לגבי הכיכר הינו הורדתה והחזרתה למצבה הראשוני ככיכר גינה בתוך מעגל תנועה. זהו מצב אשר נכשל בעבר בשל התפתחות העיר ולחצי התנועה ברחוב והביא להרמתה ולהפרדה המפלסית בין תנועה מוטורית והולכי רגל כפי שהיא היום.

בתור משתמשים קבועים בכיכר מצאנו כי להפרדה המוטורית ולהרמת הכיכר יש יתרונות שימושיים, ארכיטקטוניים ואורבניים גם להולכי הרגל. השהייה בכיכר העליונה החופשית מכלי רכב, מפיח וזיהום האויר של האוטובוסים מהווה אי של שקט בתוך הרעש והזוהמה העירונית. בנוסף המישור העליון חושף ללא הפרעה את המבנה של דפנותיה ואת ייחודיותה ואיכותה של הכיכר.

לכיכר יש בעיות מבניות, עיצוביות ותחזוקתיות רבות המייצרות עוינות רבה למצבה הנוכחי ומביאות לרצון להחריבה כפי שהיא היום.

כדרך חיים וכפילוסופיה תכנונית אנחנו לא חושבים עם דינמיט ביד. זיהוי נכון של הבעיות ועבודה מדוייקת עם הפתרונות יאפשרו לשמור על יתרונות הכיכר כפי שהיא היום ויענו על בעיותיה. לפיכך גם קראנו להצעתנו “אבולוציה במקום רבולוציה”.

בעיית הכיכר היום, על פי ניתוחנו, היא תחושת ההפרדה המפלסית החזקה הקיימת בה מחד והעדר ההפרדה הפיסית המלאה בין הרכבים והולכי הרגל מאידך. הפתרון המוצע לפיכך הוא הפיכת המעברים התחתיים למנהרות ע”י בניית קירות תמך לאורך מסלולי הנסיעה מתחת למפלס הכיכר ומילוי אדמה בכל המרחב העליון באופן שנוצרת גבעה מלאכותית נמוכה על פני כל הכיכר.

זהו פתרון זול ומיידי מכל פתרון מוצע אחר. פתרון המייצר מרחב מרחב עירוני איכותי, ייחודי, מוגן, מגונן, שקט, הומוגני ורציף להולכי רגל.

מחקרנו על הכיכר והצעתנו מפורטים בחוברת הניתנת להורדה באתר ובסרטון בלינק הבא: http://www.youtube.com/watch?v=6jjREnQohKs

מאמרים ודיונים בהצעה מופיעים בעמוד המאמרים באתר